פרדוקס הזמן: מה הקשר בין גיל היקום למסע בזמן?

- כיצד יודעים שהיתה ליקום התחלה?

מכיוון שכולנו נמצאים בתוך מערכת של שינוי ותנועה, הרי שאנו מוגבלים לזמן, עובדה אשר מוכיחה שהיתה ליקום כולו התחלה בזמן.

היקום שלנו איננו נצחי או אינסופי כפי שרבים טועים להאמין. טלסקופ החלל האבל גילה שהיקום כולו מתרחב, הגלקסיות מתרחקות אלו מאלו. היקום שלנו איננו "סטטי", אלא נמצא בתנועה מתמדת, יש לו גודל והוא ממשיך לגדול כל הזמן, הוא נע במרחב, וכל רגע שחולף בו שונה מן הרגע שקדם לו.

עובדת ההתרחבות מוכיחה שבעבר היה היקום שלנו קטן יותר, עד שאנו מגיעים לנקודת ההתחלה שלו: רגע הבריאה, הנקרא במדע בשם "הנקודה הסינגולרית", ומתאר את הרגע הראשון שבו הופיעה כל המציאות החומרית מרוכזת לה בנקודה צפופה אחת, ומשם התחילה להתרחב לכדי היקום שאנו מכירים היום: "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ".

יש בדברים אלה גם הוכחה למציאותו של אלוקים: הרי לפני היקום לא היה קיים מושג הזמן, כי לא היה חומר, ולא היתה תנועה של חומר במרחב. על כן, הסיבה שיצרה את היקום אינה תלויה בחומר ובזמן. ומה שאינו תלוי בחומר ובזמן, חייב להימצא ללא גבול וללא שינוי, ולפיכך יהיה נצחי ואינסופי, ללא התחלה וללא סוף, בכל מקום ובכל זמן. הפילוסופים הגדולים הגדירו זאת בתור "סיבת הסיבות", הא-ל הנצחי שברא את המציאות כולה. אין לאלוקים התחלה כפי שאין לו סוף, כי הוא לא מוגבל לזמן, הוא לא גדל ולא קטן, לא משתנה ולא מזדקן. היה הווה ויהיה. זו הסיבה היחידה שיכולה לעמוד מאחורי מציאות גבולית שתלויה בזמן, א-ל שאינו גבולי ואינו תלוי בזמן.

(צילום: shutterstock)

מעניין לציין שהמילה "אלוקים" ביהדות, פירושה הוא, "בעל הכוחות כולם" - אך שם זה מתאר את אלוקים רק לאחר שברא את העולם, ומגדיר אותו על פי גודל מעשיו וכוחותיו בתוך העולם (בדרך משל, כפי שאנו מגדירים מישהו בשם "נגר" על פי מעשה נגרותו, אך מובן שהוא קיים גם לפני שעסק בנגרות). אז כיצד השם יתברך נקרא לפני שברא את העולם? התשובה היא: הוא היה הווה ויהיה. זהו פירוש שמו הקדוש ביותר של אלוקים בתורה, השם שאיננו הוגים כיום בפינו, המציין את מהותו הנצחית של אלוקים. זהו שמו הקדוש ביותר שידוע לנו, דווקא מכיוון ששם זה איננו עוד שם תואר, ולא תלוי בבריאת העולם.

רבי שלמה מלונטשיץ ביאר: "הוה לנצח בכל הזמנים בשוה" (כלי יקר, שמות פרק ו, ג).

- כיצד מחשבים את גיל היקום?

למרות מהירותו האדירה של האור, לוקח לאור זמן לעבור בחלל ריק: כ-300 אלף ק"מ בשנייה.

השמש רחוקה מכדור הארץ מרחק של 150 מיליון ק"מ, כך שלוקח לאור-השמש כ-8 דקות להגיע אלינו. אנו בעצם רואים בשמים את גלגל השמש כפי שנראה לפני 8 דקות, ולא כפי שהוא נראה ברגע זה ממש. אילו היתה השמש נעלמת לפתע פתאום מן החלל, היינו ממשיכים לראותה זורחת ומאירה עלינו במשך 8 דקות שלמות, עד שהיתה נעלמת מן השמים.

אנו רואים בלילה את אורם של כוכבים הנמצאים במרחק מיליוני "שנות אור" מאיתנו, ועל פי מרחקים אדירים אלה משערים מדענים כי חלפו מיליוני שנים עד שאורם של הכוכבים הגיע אל פני כדור הארץ. כאן חשוב להדגיש, שהמדע משתמש במילים "שנות אור" לא כדי לתאר זמן ביקום, אלא כדי לתאר מרחק בין כוכבים וגלקסיות.

המרחק האדיר ביקום מתורגם לזמן שייקח לאור לחלוף ביקום מנקודה א' לנקודה ב'. "שנת אור" אחת מציינת אור שנע מרחק של 9.6 טריליון ק"מ ביקום. בדרך זו משערים מדענים שגיל היקום הוא 13.7 מיליארד שנה - זהו פשוט חישוב הזמן שלקח לאור להגיע לנקודה המרוחקת ביותר שנצפית ביקום.

אך מכיוון שגיל היקום מחושב בעצם על פי מרחק "שנות אור", אז ניתן להקשות, שמא מרחק זה היה יכול לחלוף בעבר מהר או לאט יותר ממה שידוע לנו כיום.

ד"ר פקר כתב על כך: "הדבר דומה לרכבת העוברת בדרכה בתחנה מסוימת במהירות של 50 קמ"ש, האם אנו רשאים לקבוע על סמך נתון זה בלבד, לגבי מהירותה בשעה שיצאה מהתחנה הראשונה? האם מותר לנו לקבוע באיזו מהירות היא תיסע בתחנה הבאה? על אחת כמה וכמה שאסור לנו לקבוע על סמך נתון זה, מאיזו תחנה היא יצאה כלל!" (במאמרו של ד"ר פקר, "מדע" כרך ו', חוברת 2, עמ' 10).

המושג שנקרא בשם "אנרגיה אפילה" מקובל כיום במדע בתור הגדרה לכח מסתורי, מעין מסה בלתי נראית ולא מובנת אשר מהווה קרוב ל-70 אחוז מכל היקום שלנו! מה שמיוחד בכח זה, שהוא גורם ליקום שלנו להאיץ במקום להאט! המדע מכיר במושג נוסף שנקרא "חומר אפל", חומר בלתי נראה אשר משפיע על הכבידה ביקום שלנו, ומהווה קרוב ל-27 אחוז מכל החומר ביקום (במילים אחרות, 95 אחוז מהיקום שלנו נמצא בערפל, והטכנולוגיה אינה מסוגלת לצפות ביותר מ-5 אחוז בלבד מכל מה שבאמת קיים!). כוחות מסתוריים פועלים ביקום ומכוונים אותו נגד הסברה הפשוטה. ומה שברור הוא, שגיל היקום ומהירותו אינם דבר פשוט למדע, ועדיין רב בו הנסתר על הגלוי. אין ספק שגם ביליוני שנים יכולים לחלוף ברגע אחד, כאשר אלוקים הוא שמכוון את היקום ליעדו.

- האם מיליארדי שנים יכולים לעבור ברגע אחד? תלוי בנקודת המבט...

כפי שלמדנו: תנועה = זמן. עובדה זו מגלה לנו רעיון מהפכני, שכן, לא כל החפצים נעים באותה מהירות.

פירוש הדבר, ככל שחפץ נע מהר יותר, כך הוא יזדקן לאט יותר מחפצים שנעים במהירות רגילה! איינשטיין התפרסם מאוד בזכות פיתוח תיאוריה זו המכונה בשם "תורת היחסות", אשר לימדה לראשונה שהזמן הוא בעצם יחסי, ותלוי במהירותו של הצופה.

מהו הדבר הכי מהיר שקיים ביקום? התשובה היא האור. האור הוא קרינה אלקטרומגנטית (-חשמלית), והינו הדבר שנע הכי מהר ביקום. האור חולף במהירות של 300,000 ק"מ לשנייה. ובזכות מהירות זו היקום שלנו מואר.

(צילום: shutterstock)

מהירות האור הינה המהירות האפשרית הכי גבוהה שיש ביקום, וכל חפץ שמתקרב למהירות זו מיד לחלקיקים. מסיבה זו לא ניתן לעבור את מהירות האור. אך אם תיאורטית היה ניתן להטיס חללית במהירות שמתקרבת למהירות האור, אז האנשים בתוכה היו מזדקנים לאט יותר מן האנשים שחיים בכדור הארץ. האסטרונאוטים אולי יטוסו בחללית שכזו רק במשך שעה אחת, אך כאשר ישובו, ימצאו שחלפו בכדור הארץ שלנו 70 שנה!

מכיוון שהזמן הוא יחסי, ותלוי במהירותו של כל חומר במרחב, לחומרים שונים ייתכן זמן שונה על פי רמת מהירותם. פרופ' ג'ראלד שרודר משתמש בתורת היחסות בספרו "המדע והאל", וטוען שזו התשובה לשאלת גיל היקום במדע וביהדות: מכיוון שהזמן הוא יחסי, ואין לו הגדרה יציבה, אז "דברים שרואים מכאן, לא רואים משם", כך שאפילו מיליארדי שנים יכולים לחלוף במהירות ב"יום אחד" מתוך ששת ימי בראשית (אולי כמאמר הפסוק בתהילים פרק צ', ד: "אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבור, ואשמורה בלילה"). זו ללא ספק תיאוריה מעניינת.

- פרדוקס המסע בזמן

יש המקשים בעקבות התיאוריה, מה היה קורה אם אדם היה מסוגל לעבור את מהירות האור, לשוב לעבר ולשנות אותו באופן שימנע את הולדתו? אם פעולתו תגרום לשרשרת אירועים ש"תעלים" אותו מן העתיד, אז הרי שהוא מעולם לא היה מגיע מן העתיד אל העבר, ולפיכך גם לא היה עוצר את הולדתו, וחוזר חלילה... זהו פרדוקס המסע בזמן.

לעניות דעתי, התשובה לפרדוקס זה צריכה להיות פשוטה: אדם לא יכול לעבור בזמן, כי הוא עצמו תלוי בזמן. אך אילו היה מסוגל האדם לעבור בזמן לאחור - הוא בעצם היה הופך לבריה חדשה בעבר, ממש כאילו נברא לתוך העבר מלא-כלום.

מבחינה פיזית, "מסע בזמן" אינו אלא שבירת גבולותיו הטבעיים של גוף התלוי בזמן ומקום כלשהם, והעלמתו הגמורה מתוכם. לפיכך, מסע בזמן לעבר, יהיה בעצם יצירה של "גוף חדש" לגמרי בזמן ובמקום שלא היה קיים בהם קודם לכן, כבריאה של יש מאין.

הוא שבר את מערכת הזמן שלו ברגע שבו יצא ל"מסע", ועל כן, כל דבר שיעשה בעבר - לא יוכל למנוע את קיומו בעתיד. הוא ימשיך לחיות בעבר כבריה שהופיעה לתוכה מלא-כלום, וכל תרחיש עתידי כבר לא יוכל להשפיע עליו.

עם זאת, אני סבור שבדיוק מסיבה זו, לא ייתכן מצב שבעל גוף כלשהו יצא למסע בזמן. חומר לא יוכל לשבור את חוקיות-הזמן שמגבילה אותו, שהרי הזמן הוא המימד הרביעי של החומר. הנסיון לשבור חוקיות בסיסית שכזו, דומה לנסיון לשבור את עצמו. אם ינסה בעל גוף לעשות זאת - הוא פשוט יפרק את עצמו לחלקיקים, וגופו ייעלם בחלל. שהרי כל דבר שאפילו מתקרב למהירות האור - מתמוסס ומתפורר לחלקיקים. במהירות כה אדירה, לא ייתכן להישאר מוצק ובעל גוף, כך שלא ישאר אף חומר אשר יוכל לעבור בזמן.

לסיכום: אי אפשר לשבור את חוקי היקום, כאשר אתה חלק מהיקום. מסע בזמן הוא רעיון נחמד מבחינה תיאורטית, אך בלתי אפשרי בפועל.